שאלת סמכותו של בימ"ש השלום ליתן סעד עשה להריסת מבנה

רקע וטענות הצדדים

1.         הצדדים הנם שכנים בכפר עארה-ערערה, ובעלי גבול משותף.

            התובע הנו הבעלים ו/או המחזיק בחלקה 40 גוש 12156 בשטח של 1,260 מ"ר לפי חוזה מכירה מיום 15.08.96. 

            הנתבע הנו הבעלים במגרש 40/2 בחלקה 40 גוש 12156.

2.         לטענת התובע, בנה הנתבע, במגרשו, בניין מגורים בלא היתר בנייה, וחיבר את הבניין באמצעות פרגולה מעץ לגדר המשותפת שבין הצדדים, הניח אריחי שיש, בנה רצפה, מדרגות וחלונות הצמודים לקיר המשותף שבין הצדדים.

            לטענת התובע בניה זו, הצמודה לגדר המשותפת, אינה כחוק  והוא מבקש לכן כי בית המשפט יורה על הריסת אותו חלק מהמבנה שצמוד לגדר - ועד למרחק של 3 מטר ממנה.

3.         לטענת הנתבע, הבנייה נעשתה בהסכמת התובע, בתיאום עמו ותחת עיניו הפקוחות ללא כל התנגדות. לטענתו, רק לאחר סיום הבניה, התובע חזר בו מהסכמתו. עוד טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק מהבנייה נשוא ההליך.

            לפיכך טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה.

4.         במקביל לניהול תביעה זו, הוגש כתב אישום כנגד הנתבע, בגין הבנייה נשוא הליך זה, במסגרת תו"ב 958-01-11 בבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה. ביום 11.09.11 הורשע הנתבע, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: בנייה ללא היתר, עבירה על סעיפים 204, 205, 208 (א) ביחד עם סעיף 145, לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965.

            ממצאי הכרעת הדין האמורה קבילים אף בענייננו, לנוכח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971.

            בין היתר, נגזר דינו של הנתבע להרוס את המבנה נשוא כתב האישום ונשוא ענייננו תוך 12 חודשים. 

6.         טענת התובע, לפיה בנה הנתבע ללא היתר, אינה טעונה יותר הוכחה, מאחר שהקביעות שבהכרעת הדין יפות, כאמור, גם להליך שבפני וזאת לנוכח סעיף 42 א' לפקודת הראיות.

            טענת התובע, לפיה הבניה שעשה הנתבע מגיעה עד לגדר המשותפת ונשענת עליה, גם היא אינה טעונה, למעשה, הוכחה, כי הנתבע מודה בבניה זו אלא שלטענתו נעשה הדבר בהסכמת התובע, שרק לאחר השלמת הבניה חזר בו מהסכמתו והעלה התנגדות לבניה כפי שבוצעה.

7.         הנתבע טען גם כי לתובע לא נגרם נזק מהבניה וכי די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

אין בידי לקבל טענה זו. בניה ללא היתר, בניגוד לדין, כשהיא נעשית בחלקה הסמוכה לחלקת התובע - חזקה שהיא פוגעת בשימושו של התובע בנכס השייך לו, ואם טוען הנתבע אחרת, עליו הנטל, וכל שכן כאשר הבניה נעשית ממש על גבול חלקת התובע באופן שהמבנה הלא חוקי שנבנה, בנוי על הגדר ממש, כפי שנעשה במקרה שבפני.

            נטל זה לא הורם על ידי הנתבע, כפי שלא הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התובע הסכים לבניה וכי יש לדחות את התביעה מטעם זה.

8.         הנתבע טען, כאמור, כי התובע הסכים לבניה ולפיכך אין הוא רשאי כעת לחזור בו מהסכמתו ולדרוש את הריסת המבנה.

            טענה זו לא הוכחה.

9.         הנתבע הביא, מלבד את עדותו הוא, גם את העד מר תאופיק דעייף וכן את העד מר מאהר מסארווה, בנסיון לתמוך בטענתו לפיה התובע הסכים לבניה, ואולם עדותם של אלה אינה מועילה כלל לנתבע.